<h1>אהל מועד שער איסור והיתר דרך ח'</h1>
<h2>דף יב.</h2>
אין המדומע חוזר ומדמע אלא לפי חשבון ואין מים שאובין פוסלין המקוה אלא לפי חשבון ואין המחמץ חוזר ומחמץ אלא לפי חשבון וקשיא זה אמאי לא נא' בה חתיכה עצמה נעשית נבלה ותי' בתוס' דלא אמרינן הכי אלא בדבר לח או באיסור בלוע בחתיכה ולתי' זה קשיא מים שאובין וסברת רמב"ן לא אמרו ח"ע נ"נ אלא לדעת ר' יהודה דאית ליה מין במינו במשהו א"נ לרבנן בטבל ויי"ן אבל לא בשאר איסורין הילכך חתיכת התר שנאסרה היא עצמה מצטרפת לבטל האיסור ונר' שזהו דעת הרי"ף ודברי רש"י מטין כן וכ"כ בעל המאור ואין כן דעת הראב"ד והקשה בעה"ת יי"ן אסור שנתערב ביין כשר ונפלו שם מים אמאי לא בעינן בסוף מים שיעור כדי לבטל הכל ותירץ דמיירי שלא נפל מן היין האסור תחילה כדי נתינת טעם ביין ההתר ואע"פ שנאסר במשהו מ"מ אין אומרים נעשה הכל נבלה להצריך ששים בכל אא"כ יש בו נתינת טעם והק' הרשב"א לזה הפי' ובחר בדרך רבי אפרים שאמר שאין מחמירים לומ' חתיכה עצמה נ"נ אלא בב"ח וטעמא התם לפי שהבשר בפני עצמו התר והחלב בפ"ע התר ותערובת אוסרתן אך חתי' שבלעה איסור ונאסרה אם נפלה ברוטב דין הוא שלא יצטרך רק ששים לבטל האיסור הבלוע ומ"מ חתי' עצמה באיסורה עומדת דשמא לא פלטה כל האיסור שבלעה והביא לסברא זו ראיות רבות וכתבם בעה"ת באיסור והתר שבו והואיל ואמרי' הכי ומסקי' שאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון למדנו שחתיכה נבלה שאינה ראויה להתכבד שיש לה ביטול אם נפלה בקדירה שיש בה חתי' בשר התר כל אתה קבלה מטעם האיסור לפי חשבון ממה שהן ואם היו עשר אינו נחשב שיש עשירית האיסור בכל אחת ולדעת הפוסקים שאין אומר' חתי' עצמה נ"נ אלא באיסור בב"ח הכא אם אחת מן החתיכות שבלעו האיסור נפלה לקדירה אחרת שיש בה חתיכות אחרות אין לחשוב באיסורה אלא לפי חשבון האיסור שבה והילכך הואיל והראשונות היו עשר הרי האחרונה בטלה בששה חתיכות שהרי יש בהן ששים חלקים התר ואפי' בספק אם האחרונה שנתערבה בקדרה שנייה הוייא של האיסור הואיל ואינה ראויה להתכבד אנו אומ' כל דפריש מרובה פריש ואינה אוסרת אלא לפי חשבון מן האיסור שבלעה.
<h2>דף כח.</h2>
וכל דבר האסור משום שהוא בריה ודבר שדרכו לימנות ובע"ח וחתיכה הראויה אין להם ביטול אפילו באלף אפי' יבש ביבש וכן יין נסך שנתערב במינו אין לו ביטול וכן בשאר דברים האסורות משום ע"ז וכן הדין בחמץ בפסח שאע"פ שלאחר הפסח אסור החמירו בו לחומר איסורו שיאסור אפי' שלא במינו.
אלו דברים אסורין ואוסרין כל מה שנתערבו בהם ואפי' א' מהם באלף יי"ן וע"ז ועורות לבובין משום דהוו תקרובת ע"ז ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפורי מצורע וצפורי נזיר ופטר חמור ובב"ח וחולין שנשחטה בעזרה ופי' בגמ' האי תנא תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסור הנאה וממה שפי' רש"י בזה משמע דלית ליה להאי תנא איסור תערובתו בכל שהן אלא איסור דאית ביה תרתי דהוי דבר שבמנין ואיסורי הנאה ולפ"ז האי מתני' פליגא ההיא דפרק גיד הנשה [חולין צ"ו ע"ב] דהתם תנן גיד הנשה שנתבשל עם הגידין וגו' והרי לא כת' ההיא דחולין וכאן כת' דלית לן האי כללא דהא איכא חמץ בפסח ורמ' ורבותי' הצרפתים פסקו כאותה דחולין וראב"ד אומ' דלא פליגי וה"ק האי תנא דלא איירי אלא באיסורי הנאה ודבר חשוב משום דאית ליה לתנא דאפי' איסורי הנאה אין אוסרין תערובתן להיות כמותן כלומ' שיאסרו בהנאה אלא דבר שבמנין והאסור בהנאה וחמץ בפסח לא קתני דלאו דבר שבמנין הוא ונהי דאוסר תערובתו במשהו לענין אכילה, בהנאה אינו אוסר במשהו והאריך לבאר וסוף דבר לפי' פי' דבר שבמנין במה שאסור בהנאה אסור תערובתו אפי' באלף ודבר שבמנין שאינו אסור בהנאה אלא באכילה אוסר תערובתו כמו בכל מה שהן באכילה.
